השתחררות רשות מנהלית מחוזה שהיא צד לו על פי הלכת ההשתחררות.
חוזים
ת"א 8497/03, העדה האורפלית עמותה ליהודי אורפא בירושלים נ' עיריית ירושלים
כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ
11.08.2009
העובדות:
1. התובעת היא עמותה המייצגת את חבר המתפללים בבית כנסת לעדת יוצאי אורפא ברחוב בצלאל 19 בירושלים.
2. במחצית שנות התשעים בוצע בירושלים פרוייקט הרחבה של רחוב בצלאל. הפרוייקט נעשה בחלק ניכר ממנו במימון של משרד התחבורה. במסגרת פרוייקט זה היתה כוונה להפקיע חלק משטח בית הכנסת.
3. ביום 13.11.94 פירסמה עירית ירושלים הודעה על כוונתה להפקיע חלק משטח בית הכנסת וביום 15.12.94 פירסמה תיקון להודעה.
4. על פי הסכם בין הצדדים התחייבו נציגי התובעת לפנות את השטח המופקע ולמסרו לידי העיריה על מנת לאפשר ביצוע הרחבת רחוב בצלאל, ואילו העיריה התחייבה, כנגד מסירת החזקה בשטח ובכפוף לקבלת היתר, לשפץ את בית הכנסת על חשבונה בהתאם לתכניות, למפרט טכני ולכתב כמויות שצורפו כנספחים לחוזה.
5. החוזה לא יצא לפועל. העיריה לא הפקיעה אתה מבנה ולא תפסה חזקה בחלק שלגביו פורסמה הודעת ההפקעה, והשיפוץ במבנה לא בוצע.
6. התביעה היא תביעה לביצוע בעין של השיפוץ נשוא החוזה, שכן לטענת התובעת החזקה נמסרה לעיריה כנדרש.
ההכרעה:
1. עיון בחוזה מביא למסקנה כי מתקיימים בו התנים הדרושים על מנת להקנות לו תוקף מחייב - גמירות דעת ומסויימות.
2. החוזה תקף ומחייב: הצורך בחתימה הוא על החוזה. דרישה זו אין פירושה, בהכרח, חובת חתימה על כל אחד ואחד מנספחיו. לא ניתן לצפות לכך שמורשי החתימה מטעם העיר, שהם כאמור ראש העיר וגזברה בלבד, יחתמו על כל נספח ונספח בכל אחד מהחוזים הרבים שהעיריה מתקשרת בהם מן הסתם.
3. החוזה בין הצדדים הוא מסויים וברור. עולה ממנו בפירוש על איזה נכס מדובר, מה תוכן התחייבותו של כל אחד מהצדדים, וכדומה.
4. אין עדות נחרצת וברורה לפיה היתה התנגדות כלשהי מצד התובעת או מי מאנשיה למסירת החזקה לאחר חתימת החוזה. ההתנגדות שהיתה לפני כריתת החוזה אינה רלוונטית, שכן התביעה היא לקיום החוזה. יתר על כן: עצם הצורך בהתקשרות בחוזה נוצר בשל ההתנגדות שהיתה לפינוי, כך שברור שאותה התנגדות אינה רלוונטית.
5. הנתבעת לא קיימה את חלקה בהסכם, בעוד התובעת היתה נכונה לבצעו. מכאן שהנתבעת הפרה את ההסכם.
6. הנתבעת טוענת להתקיימותה של הלכת ההשתחררות המאפשרת לה שלא להתקשר החוזה. כמו כן טענה כי בנסיבות העניין יש להחיל את סעיף 3 ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע חריגים לעקרון האכיפה.
7. הבסיס להלכת ההשתחררות הוא איזון בין שני ערכים - עקרון קדושת החוזה מחד -גיסא, ועקרון אפקטיביות המימשל מאידך-גיסא. בהתאם, המפתח לשימוש מושכל בכלליה הינו הקפדה על איזון זהיר בין שתי המגמות שמשחקות בה בערבוביה.
8. אין להשלים עם מצב בו ההלכה תשמש בידי הרשות כלי להשתחררות מכל חוזה שאינו לרצון לה, כמו שאף אין לתת יד למצב בו טובת הציבור תזכה להגנה רק במצבים קיצוניים. עם זאת, נקודת המוצא צריכה להיות חוזית - לטובת כיבוד החוזה, שהוא הכלל המחייב. ההשתחררות היא היוצאת מן הכלל, וכזו עליה להישאר.
9. השיקול התקציבי, כנימוק יחיד להשתחררות מחוזה-רשות, עשוי להיות רלוואנטי (אם בכלל) רק במקרים נדירים ובנסיבות קיצוניות. ככלל, אין די בטענה כי חל שינוי במדיניות הממשלתית, או בסדרי העדיפויות שלה, כדי להצדיק את שחרורה של המדינה מהתחייבויותיה החוזיות.
10. כדי שתוכר זכותה להשתחרר מהתחייבות חוזית מוטל על המדינה - לפחות בדרך-כלל - להראות כי לאחר התקשרותה בחוזה חל שינוי מהותי בנסיבות הרלוואנטיות להתחייבות שניתנה על-ידה וכי חיובה לקיים את החוזה חרף השינוי יסב פגיעה מהותית לאינטרס ציבורי חשוב.
11. בנסיבות העניין אין הצדקה לביטול החוזה על בסיס הלכת ההשתחררות.
12. התביעה היא לאכיפת חובתה של העיריה לבצע שיפוץ בבית הכנסת. אולם השיפוץ אינו עומד בפני עצמו בלבד. מדובר בחלק מהסכם שכלל חובות וזכויות של כל אחד מהצדדים. התובעת קנתה אמנם זכות לשיפוץ בית הכנסת, אולם בתמורה היה עליה לאפשר הפקעת חלק מהמבנה ולוותר עליו לטובת העיריה והציבור.
13. ביהמ"ש מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 100,000 ש"ח פיצוי בגין הפרת החוזה.
חוזים
ת"א 8497/03, העדה האורפלית עמותה ליהודי אורפא בירושלים נ' עיריית ירושלים
כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ
11.08.2009
העובדות:
1. התובעת היא עמותה המייצגת את חבר המתפללים בבית כנסת לעדת יוצאי אורפא ברחוב בצלאל 19 בירושלים.
2. במחצית שנות התשעים בוצע בירושלים פרוייקט הרחבה של רחוב בצלאל. הפרוייקט נעשה בחלק ניכר ממנו במימון של משרד התחבורה. במסגרת פרוייקט זה היתה כוונה להפקיע חלק משטח בית הכנסת.
3. ביום 13.11.94 פירסמה עירית ירושלים הודעה על כוונתה להפקיע חלק משטח בית הכנסת וביום 15.12.94 פירסמה תיקון להודעה.
4. על פי הסכם בין הצדדים התחייבו נציגי התובעת לפנות את השטח המופקע ולמסרו לידי העיריה על מנת לאפשר ביצוע הרחבת רחוב בצלאל, ואילו העיריה התחייבה, כנגד מסירת החזקה בשטח ובכפוף לקבלת היתר, לשפץ את בית הכנסת על חשבונה בהתאם לתכניות, למפרט טכני ולכתב כמויות שצורפו כנספחים לחוזה.
5. החוזה לא יצא לפועל. העיריה לא הפקיעה אתה מבנה ולא תפסה חזקה בחלק שלגביו פורסמה הודעת ההפקעה, והשיפוץ במבנה לא בוצע.
6. התביעה היא תביעה לביצוע בעין של השיפוץ נשוא החוזה, שכן לטענת התובעת החזקה נמסרה לעיריה כנדרש.
ההכרעה:
1. עיון בחוזה מביא למסקנה כי מתקיימים בו התנים הדרושים על מנת להקנות לו תוקף מחייב - גמירות דעת ומסויימות.
2. החוזה תקף ומחייב: הצורך בחתימה הוא על החוזה. דרישה זו אין פירושה, בהכרח, חובת חתימה על כל אחד ואחד מנספחיו. לא ניתן לצפות לכך שמורשי החתימה מטעם העיר, שהם כאמור ראש העיר וגזברה בלבד, יחתמו על כל נספח ונספח בכל אחד מהחוזים הרבים שהעיריה מתקשרת בהם מן הסתם.
3. החוזה בין הצדדים הוא מסויים וברור. עולה ממנו בפירוש על איזה נכס מדובר, מה תוכן התחייבותו של כל אחד מהצדדים, וכדומה.
4. אין עדות נחרצת וברורה לפיה היתה התנגדות כלשהי מצד התובעת או מי מאנשיה למסירת החזקה לאחר חתימת החוזה. ההתנגדות שהיתה לפני כריתת החוזה אינה רלוונטית, שכן התביעה היא לקיום החוזה. יתר על כן: עצם הצורך בהתקשרות בחוזה נוצר בשל ההתנגדות שהיתה לפינוי, כך שברור שאותה התנגדות אינה רלוונטית.
5. הנתבעת לא קיימה את חלקה בהסכם, בעוד התובעת היתה נכונה לבצעו. מכאן שהנתבעת הפרה את ההסכם.
6. הנתבעת טוענת להתקיימותה של הלכת ההשתחררות המאפשרת לה שלא להתקשר החוזה. כמו כן טענה כי בנסיבות העניין יש להחיל את סעיף 3 ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע חריגים לעקרון האכיפה.
7. הבסיס להלכת ההשתחררות הוא איזון בין שני ערכים - עקרון קדושת החוזה מחד -גיסא, ועקרון אפקטיביות המימשל מאידך-גיסא. בהתאם, המפתח לשימוש מושכל בכלליה הינו הקפדה על איזון זהיר בין שתי המגמות שמשחקות בה בערבוביה.
8. אין להשלים עם מצב בו ההלכה תשמש בידי הרשות כלי להשתחררות מכל חוזה שאינו לרצון לה, כמו שאף אין לתת יד למצב בו טובת הציבור תזכה להגנה רק במצבים קיצוניים. עם זאת, נקודת המוצא צריכה להיות חוזית - לטובת כיבוד החוזה, שהוא הכלל המחייב. ההשתחררות היא היוצאת מן הכלל, וכזו עליה להישאר.
9. השיקול התקציבי, כנימוק יחיד להשתחררות מחוזה-רשות, עשוי להיות רלוואנטי (אם בכלל) רק במקרים נדירים ובנסיבות קיצוניות. ככלל, אין די בטענה כי חל שינוי במדיניות הממשלתית, או בסדרי העדיפויות שלה, כדי להצדיק את שחרורה של המדינה מהתחייבויותיה החוזיות.
10. כדי שתוכר זכותה להשתחרר מהתחייבות חוזית מוטל על המדינה - לפחות בדרך-כלל - להראות כי לאחר התקשרותה בחוזה חל שינוי מהותי בנסיבות הרלוואנטיות להתחייבות שניתנה על-ידה וכי חיובה לקיים את החוזה חרף השינוי יסב פגיעה מהותית לאינטרס ציבורי חשוב.
11. בנסיבות העניין אין הצדקה לביטול החוזה על בסיס הלכת ההשתחררות.
12. התביעה היא לאכיפת חובתה של העיריה לבצע שיפוץ בבית הכנסת. אולם השיפוץ אינו עומד בפני עצמו בלבד. מדובר בחלק מהסכם שכלל חובות וזכויות של כל אחד מהצדדים. התובעת קנתה אמנם זכות לשיפוץ בית הכנסת, אולם בתמורה היה עליה לאפשר הפקעת חלק מהמבנה ולוותר עליו לטובת העיריה והציבור.
13. ביהמ"ש מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 100,000 ש"ח פיצוי בגין הפרת החוזה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
